שכרות – סכנה ברורה ומיידית

אנחנו רגילים להאשים אחרים בטעויות שלנו ולא לוקחים אחריות. נוטים לייחס את הנזקים לידי כוחו עליון או באשמתם של גורמים שלא ניתן תמיד להפנות אליהם את האצבע בבירור: “זו המדינה שמתרשלת”, “אנשים עשו לי עין הרע”. במקום זאת אפשר גם להסתכל על עצמנו ולהבין שיש מה לשפר בהתנהגות שלנו, במיוחד כשמדובר על ההתנהגות שלנו על הכביש. גם כשאנשים אינם תחת השפעה הם נתונים ללחצים: יש פקקים ומאחרים לעבודה, ואפילו הפקקים לבד עלולים להוריד את סף העצבנות שמתורגמת בסופו של דבר לנהיגה מסוכנת. ומעניין שתמיד יש משהו שאפשר להאשים, רק לא אותנו.

בישראל ממילא אחוזי תאונות הדרכים שהשכרות גורמת להם ביחס למספר התושבים הוא מהגבוהים בעולם. ניתן להשוות זאת למשחק כדורסל- פעילות תזזיתית של השחקנים במגרש קטן תניב עבירות. מצד שני, ניתן להפחית את כמות העבירות במגרש אם משחקים נכון ומצייתים לחוק. ומה קורה כשנתונים תחת השפעה? אנחנו מאבדים מחושינו ומהיכולת לאמוד נכון מרחקים או תנועה, הופכים לערניים פחות לכל מה שקורה בסביבה ואצלנו בגוף.

עד לשנת 1995, שוטרים היו יכולים להעלות חשד סביר כי נהגים הם שתויים ולעצור אותם בגין כך. משנה זו ואילך חל השימוש במכשיר הינשוף, שעל סמך תוצאות הבדיקה בו ניתן לקבוע האם נהג נתפש כשיכור או לא, ללא קשר לחשד סביר של שוטר. מי שנתפש נוהג שיכור מקבל עונש של פסילת רישיון נהיגה למינימום שנתיים, בנוסף לקנס.

מכשיר הינשוף עליו מסתמכים השוטרים בקביעת מעמדו של הנהג עלול “לשקר”, ולא להראות נתונים אמיתיים מהשטח; הוא מאתר חומרים נוספים בנשיפה שנתפשים בעיניו כאלכוהול- ובכך תוצאת הבדיקה עלולה לסטות בכמאות אחוזים מן האמת. במידה ונהג נתפש שיכור על פי מכונת הינשוף, עורך דין תעבורה עדיין יכול לפעול למען סתירת הטענות כנגדו.